בני משפחה טענו שעורך הדין שלהם לשעבר חתם בשמם, בלי ידיעתם, על הסדר פשרה שחייב אותם לפנות מקרקעין בירושלים, וביקשו לעצור את הפינוי וההריסה עד שתוכרע תביעתם לבטל את פסק הדין. בית המשפט העליון דחה את הבקשה בשל שיהוי, מידע מטעה ומאזן נוחות שאינו נוטה לטובתם, אך התביעה עצמה ממשיכה להתברר בבית המשפט המחוזי.
מה קרה
בשנת 2018 תבעו בעלי זכויות במקרקעין בירושלים את פינויים של בני משפחה ושל נתבעים נוספים, בטענה שפלשו לחלקה. בין היתר התבקשה הריסה של חלק מבית המגורים של המשפחה, שנבנה ברובו בחלקה הסמוכה אך "גלש" לחלקה שבמחלוקת, וכן הריסה של מחסן. ב־7.6.2022 הורה בית משפט השלום על פינוי כל הנתבעים והריסת כל המבנים בחלקה.
המשפחה ערערה לבית המשפט המחוזי, והערעור הוגבל לחלק הבית בלבד. ב־4.7.2023, יומיים לפני הדיון, הוגשה הודעה על הסדר פשרה שעליה חתמו עורך הדין של המשפחה ועורך הדין של בעלי הזכויות. נקבע בה שהמשפחה תפנה את החלקה ותהרוס כל בנייה בה עד 27.12.2023, ניתן צו מניעה קבוע ונקבע פיצוי כספי אם הפינוי לא יתבצע במועד. באותו יום ניתן להסדר תוקף של פסק דין.
התביעה לביטול הפשרה והבקשה לסעד זמני
ב־1.10.2026 הגישה המשפחה לבית המשפט המחוזי תביעה לבטל את פסק הדין המוסכם. לטענתה, היא לא חתמה על ההסדר, לא הסכימה לו, לא ידעה עליו ולא הסמיכה את עורך הדין להתפשר, וגילתה שהערעור הסתיים רק ביוני 2026, כשהגיעו הודעות מההוצאה לפועל על הליכי פינוי והריסה. במקביל ביקשה צו שיאסור על עסקאות בזכויות בחלקה ויעצור את הפינוי וההריסה.
בעלי הזכויות התנגדו. הם הסבירו שחלק מהזכויות כבר עברו לאחרים, ושבשנת 2026 נחתם הסכם קומבינציה עם יזם לבניית פרויקט מגורים בחלקה, שפינוי הפולשים הוא תנאי מהותי לו. לדבריהם הושקעו בפרויקט למעלה מ־17 מיליון ₪ בהון עצמי, והוא ממומן באשראי של כ־10 מיליון ₪ שעלול להיות מועמד לפירעון מיידי אם הבנייה תתעכב. עוד טענו שחלק הבית נהרס בידי בני המשפחה עצמם כבר בספטמבר 2024, ושנשאר במקום רק מחסן נטוש. נציגת המשפחה, עורכת דין במקצועה, כתבה עוד בשנת 2024 לעורך הדין שגילתה שהערעור הסתיים ודרשה להחזיר את העירבון.
ב־16.10.2026 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה, משום שבעלי הזכויות הנוכחיים לא צורפו, בשל שיהוי וספקות בתום הלב, ומשום שהמשפחה פעלה בפועל לפי ההסדר כשהרסה את הבנייה. הוא הורה רק לעכב את ביצוע החיובים הכספיים שבפסק הדין המוסכם.
ההכרעה בבית המשפט העליון
המשפחה הגישה בקשת רשות ערעור, כשהפינוי היה קבוע ל־3.11.2026. היא טענה, בין היתר, שייפוי הכוח חייב את עורך הדין לקבל את אישורה מראש ובכתב לכל פשרה, שהוא הטעה אותה לחשוב שהערעור הצליח, ושאין היגיון בעיכוב החיוב הכספי בלי עיכוב הפינוי.
בית המשפט העליון דחה את הבקשה בלי לבקש תשובה מהצד השני. הוא הזכיר שערכאת הערעור מתערבת בהחלטות על סעדים זמניים רק במקרים חריגים, ושלצד סיכויי התביעה ומאזן הנוחות, שהוא השיקול החשוב יותר, נבחנים גם תום הלב והמועד שבו הוגשה הבקשה (תקנה 95(ד)(3) לתקנות סדר הדין האזרחי). כאן כל השיקולים פעלו נגד המשפחה:
- שיהוי: גם לפי גרסתה, המשפחה ידעה על פסק הדין ביוני 2026 וחיכתה ארבעה חודשים. הריסת הבית בשנת 2024 מלמדת שידעה על חובת הפינוי כבר אז. גם בקשת רשות הערעור הוגשה ימים ספורים לפני מועד הפינוי.
- מידע מטעה: נטען ששני בני משפחה גרים בחלקה עם ילדיהם, אבל אחד מהם הצהיר בהליך חדלות פירעון שהרס את ביתו מרצונו ב־15.9.2024 ועזב את המקום לצמיתות. לסתירה לא ניתן הסבר.
- מאזן הנוחות: עיכוב הפרויקט עלול לגרום נזק משמעותי לבעלי זכויות שאינם צד להליך. לעומת זאת, חלק הבית כבר פונה ונהרס לפני יותר משנתיים, והמשפחה לא הצביעה על אינטרס אחר בחלקה שלא ניתן לפצות עליו בכסף אם תזכה בתביעה.
התוצאה
הבקשה לרשות ערעור והבקשה לסעדים זמניים נדחו, ולא נפסקו הוצאות כי לא התבקשה תשובה. בית המשפט העליון הכריע רק בשאלת הסעד הזמני ולא בחן את סיכויי התביעה. התביעה לביטול פסק הדין המוסכם, כולל הטענה שעורך הדין חתם בלי הרשאה, תמשיך להתברר לגופה בבית המשפט המחוזי.
מה לומדים מזה
- גם אם עורך הדין התפשר בשמכם בלי הסכמה, פעלו מיד ברגע שאתם מגלים זאת. שיהוי של חודשים עלול להכריע נגדכם.
- לפני שאתם מסמיכים עורך דין, ודאו שייפוי הכוח מחייב את אישורכם מראש ובכתב לכל פשרה, ובקשו עדכון שוטף על מצב התיק.
- מה שאתם מצהירים בהליך אחד ייבדק גם בהליך אחר. סתירה בין תצהירים פוגעת באמינותכם ובסיכוי לקבל סעד זמני.
- מי שפעל לפי הסדר פשרה, למשל הרס את המבנה, יתקשה לטעון אחר כך שלא ידע עליו או שלא הסכים לו.
- בקשה לעצור פינוי תיבחן בעיקר לפי הנזק לכל צד. אם המבנה כבר נהרס והנזק ניתן לפיצוי בכסף, קשה לקבל צו זמני.
הכתבה מתארת פסק דין שפורסם, בתמצית ובשפה פשוטה, ואינה מהווה ייעוץ משפטי. כל מקרה נבחן לפי נסיבותיו. שמות הצדדים הושמטו. פסק הדין ניתן בערכאה דיונית, וייתכן שיוגש עליו ערעור.
