שוכר שידע על תמ"א 38 רשאי לבטל כשפועלים נכנסו לחדרי הדירה

שוכר ידע שבבניין מתבצעות עבודות תמ"א 38, אבל ימים אחרי שקיבל את המפתחות נכנסו פועלים לשני חדרים בדירה, ובמקביל התגלו רטיבות, עובש וליקויים נוספים. בית המשפט קבע שהביטול היה מוצדק וחייב את המשכירים להחזיר לו את דמי השכירות לחודש מרץ ולפצות אותו, בסך כולל של 5,980 ₪.

מה קרה

בינואר 2026 נחתם הסכם שכירות לדירת 3.5 חדרים בבניין שבו התנהל פרויקט תמ"א 38. ההסכם ציין במפורש שהשוכר יודע על העבודות, שדמי השכירות נקבעו בהתחשב בהן, ושהוא מוותר על טענות לגבי מצב הדירה. מנגד נקבע בו שזכויות השוכר לא ייפגעו. תחילת השכירות נקבעה ל־10.3.2026, אבל השוכר קיבל את המפתחות כבר ב־3.3.2026 כדי להעביר חפצים ולהתארגן, תמורת התחייבות לשלם ארנונה מאותו מועד.

לאחר קבלת המפתחות גילה השוכר רטיבות ועובש בתקרת חדר הרחצה, טיח מתקלף, חלון שבור ותריסים פגומים. בתחילה הוסכם שהמשכירים יטפלו בעובש, והוא המשיך להעביר את תכולתו. בתוך ימים ספורים התברר לו מדייר קודם שבעיית הרטיבות, שמקורה בדירה שמעל, נמשכה זמן רב, המשכירה הודיעה שהתריסים לא יתוקנו בגלל התמ"א, ופועלים נכנסו לשני חדרים, ביצעו חציבה וקידוח והציבו קרשי עץ ומתקני תמיכה.

השוכר דרש באמצעות עורך דין לבטל את ההסכם. המשכירים דחו את טענותיו, אבל דרשו שיפנה את הדירה בתוך שלושה ימים, אחרת ישלם 400 ₪ לכל יום איחור. הוא פינה ב־10.3.2026 והשאיר את המפתח אצל שכן למחרת, לפי הנחיית המשכירה. המשכירים פרעו את שיק מרץ על סך 2,400 ₪ והמשיכו להפקיד שיקים נוספים. השוכר ואביו תבעו 11,280 ₪.

טענות הצדדים

המשכירים טענו שהשוכר בדק את הדירה כמה פעמים, ידע על התמ"א וקיבל הנחה משמעותית בשכר הדירה. לדבריהם הרטיבות תוקנה בעבר, ומיד עם הדיווח הזמינו בעל מקצוע. עוד טענו שהשוכר הוא שהפר את ההסכם, משום שלא השלים את הערבויות, לא העביר את החשבונות על שמו וביטל שיקים, ושבעצם הוא פשוט התחרט. לגבי האב טענו שאינו צד להסכם.

ההכרעה

תחילה נדחתה תביעתו האישית של האב: הוא היה מעורב בכל שלבי העסקה ואף חתם כערב, אבל אינו צד לחוזה, ולא הוכח שנגרם לו נזק אישי או ששילם מכוח הערבות.

לגופו של עניין, בית המשפט הבחין בין הסכמה לאי־נוחות רגילה של מגורים בבניין בשיפוץ, כמו רעש, אבק ופיגומים, לבין הסכמה לכך שחלק מחדרי הדירה לא יהיו זמינים לשימוש. ההסכם לא פירט עבודות בתוך הדירה, והוראתו שזכויות השוכר לא ייפגעו הראתה שההסכמה לתמ"א אינה בלתי מוגבלת. ההנחה בשכר הדירה משקפת אי־נוחות צפויה, לא ויתור על שימוש סביר בחדרים. לפי חוק השכירות והשאילה, המשכיר מתחייב לאפשר שימוש בנכס למטרת השכירות, ולא רק למסור מפתח.

בית המשפט האמין למשכירים שגם הם הופתעו מהיקף העבודות ושלא הסתירו דבר, וקבע שהרטיבות לבדה לא הצדיקה ביטול מיידי, כי היה מגיע להם זמן סביר לתקן. אבל הצטברות הנסיבות, ובראשן הגבלת השימוש בשני חדרים מתוך 3.5 בלי מועד סיום מוכח, היא הפרה יסודית לפי סעיפים 6 ו־7 לחוק החוזים (תרופות). הפרה אינה דורשת כוונה רעה, והודעת הביטול נמסרה בזמן סביר, כנדרש בסעיף 8. גם דרישת המשכירים לפינוי מיידי חיזקה את המסקנה.

מאחר שהביטול היה כדין והדירה פונתה ביום שבו הייתה אמורה להתחיל השכירות, המשכירים אינם זכאים לדמי שכירות לחודש מרץ או לתקופה שאחרי השבת החזקה, בלי קשר למועד שבו הושכרה הדירה מחדש.

הפיצוי

• השבת דמי שכירות למרץ: 2,400 ₪.
• הובלה ראשונה לדירה: 2,000 ₪, לפי אסמכתת תשלום. ההוצאה ירדה לטמיון בגלל הביטול. להובלה השנייה לא הוצגה אסמכתא, ולכן לא נפסק עליה פיצוי.
• מכתב עורך דין: 1,180 ₪.

נדחו נזק לארון (לא הוכח היקף הנזק), ניקיון (אין קבלות), שליח (אסמכתאות סותרות), חשמל (לא נכלל בכתב התביעה) ועוגמת נפש. בית המשפט לתביעות קטנות אינו מוסמך לצוות על החזרת השיקים והבטוחות, אבל השוכר רשאי להציג את פסק הדין בהליכי ההוצאה לפועל וההתנגדות.

התוצאה

התביעה התקבלה בחלקה. המשכירים חויבו, ביחד ולחוד, לשלם לשוכר 5,580 ₪ ועוד 400 ₪ הוצאות משפט, כלומר 5,980 ₪, בתוך 30 ימים. תביעת האב נדחתה בלי הוצאות. אפשר להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי מרכז־לוד בתוך 30 ימים.

הכתבה מתארת פסק דין שפורסם, בתמצית ובשפה פשוטה, ואינה מהווה ייעוץ משפטי. כל מקרה נבחן לפי נסיבותיו. שמות הצדדים הושמטו. פסק הדין ניתן בערכאה דיונית, וייתכן שיוגש עליו ערעור.