נזילה לשכנים: חברת הביטוח תשפה את המבוטחת, והשעיית ההתיישנות במלחמה הצילה את התביעה

מבוטחת בביטוח דירה תבעה את חברת הביטוח שלה להחזיר לה סכומים ששולמו בעקבות נזילת ביוב לדירת השכנים, אחרי שהחברה דחתה את פניותיה וטענה להתיישנות ולאי דיווח. בית המשפט קבע שחלק מהתביעה התיישן, אך חייב את המבטחת לשלם 24,660 ₪ בתוספת ריבית והוצאות.

מה קרה

בשנת 2020 רכש בנה של המבוטחת דירה בצפת. המשכנתא נרשמה על שם האם, וכך גם פוליסת ביטוח הדירה. בן אחר שלה, שגר בקרבת מקום, טיפל בדירה בפועל. כמה חודשים אחרי הרכישה התלוננו שכנים שמי ביוב חודרים לדירתם. הבן פנה לחברת הביטוח, ושני בעלי מקצוע מטעמה ביקרו בדירה, בנובמבר 2020 ובפברואר 2021. לטענת המשפחה נאמר לה שמקור הנזילה בצנרת של הרכוש המשותף ולכן אין כיסוי.

בהמשך הוגשו שני הליכים. הראשון, תביעה של השכן עצמו משנת 2020, נמחק לאחר שהשכן קיבל פיצוי מחברת הביטוח שלו; לדברי המשפחה היא שילמה 15,000 ₪ שכר טרחה לעורך דין. השני, תביעת שיבוב שהגישה חברת הביטוח של השכן בספטמבר 2021, הסתיים בפשרה שבה שילם הבן 24,660 ₪. בשני ההליכים המשפחה לא עדכנה את המבטחת שלה, משום שהבינה שאין כיסוי. רק כשהתברר לה שמבטחת של שכנה אחרת, שנתבעה באותו הליך, שילמה את חלקה, דרשה המבוטחת שיפוי, ומשנדחתה הגישה תביעה על 37,700 ₪, כולל עוגמת נפש.

טענות המבטחת

המבטחת טענה שהתביעה התיישנה, כי חלפו יותר משלוש שנים מאירוע הביטוח. לגבי שכר הטרחה טענה שהתשלום לא הוכח, ושהיה על המשפחה לדרוש הוצאות כשהתביעה נמחקה. לגבי הפשרה טענה שלא קיבלה הודעה על ההליך ולא נשלחה אליה הודעת צד שלישי, ולכן נמנעה ממנה האפשרות להתגונן.

ההכרעה

התיישנות. לפי סעיף 31 לחוק חוזה הביטוח, תביעה לתגמולי ביטוח מתיישנת שלוש שנים לאחר מקרה הביטוח. אבל בביטוח אחריות, סעיף 70 לחוק קובע שהתביעה נגד המבטח אינה מתיישנת כל עוד לא התיישנה תביעת הצד השלישי נגד המבוטח, ולפי הפסיקה מרגע שהצד השלישי תובע מתחיל להימנות מחדש פרק זמן של שלוש שנים. תביעת השכן הוגשה ב־2020, ולכן ההוצאות בגינה התיישנו. תביעת השיבוב הוגשה ב־14.9.2021, והתביעה הנוכחית ב־31.10.2024, כלומר יותר משלוש שנים לאחר מכן. אלא שסעיף 15א לחוק ההתיישנות, הוראת שעה בעקבות מלחמת "חרבות ברזל", מוציא מחישוב ההתיישנות את התקופה שבין 7.10.2023 ל־6.4.2024, וההוראה חלה גם על חוק חוזה הביטוח. לכן החלק הזה לא התיישן.

אי דיווח. סעיפים 22 ו־24 לחוק מחייבים את המבוטח להודיע למבטח על מקרה הביטוח מיד. אם לא הודיע, ולו הודיע המבטח היה יכול להקטין את חבותו, המבטח ישלם רק את מה שהיה משלם אילו קיבל הודעה, אלא אם יש הצדקה לאי הדיווח. בית המשפט הבין את התסכול של המשפחה אחרי שנדחתה פעמיים, אך קבע שכאשר הוגשו נגדה תביעות עם חוות דעת מומחה, היה עליה לפנות שוב למבטחת. לכן אי הדיווח לא היה מוצדק.

מכאן השאלה אם אי הדיווח הגדיל את החבות. לגבי שכר הטרחה, בית המשפט סבר שהמבטחת הייתה משלמת פחות, וייתכן שבניהול נכון היו נפסקות הוצאות, ולכן גם מסיבה זו אין שיפוי. לגבי הפשרה המסקנה הפוכה: הנטל להוכיח שהתשלום היה נמוך יותר מוטל על המבטחת, והיא לא הביאה כל ראיה ולא התמודדה עם חוות הדעת שקבעה שהצנרת משרתת רק את הדירה ודירות סמוכות. בית משפט מינה בהליך ההוא מומחה, המשפחה שילמה כשליש ממה ששילמה מבטחת השכן, והמבטחת אף חסכה עלויות ייצוג, משום שהבן יוצג בידי הסיוע המשפטי.

התוצאה

המבטחת חויבה לשלם למבוטחת 24,660 ₪ בתוספת ריבית מ־31.10.2024 ועד מועד פסק הדין, וכן הוצאות משפט, כולל אגרה, בסך 1,750 ₪, בתוך 30 יום. בשל אי הדיווח לא נפסק פיצוי על עוגמת נפש. ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים בתוך 30 יום.

הכתבה מתארת פסק דין שפורסם, בתמצית ובשפה פשוטה, ואינה מהווה ייעוץ משפטי. כל מקרה נבחן לפי נסיבותיו. שמות הצדדים הושמטו. פסק הדין ניתן בערכאה דיונית, וייתכן שיוגש עליו ערעור.